בואו נדבר על הספריות הציבוריות

בואו נדבר על הספריות הציבוריות.
על העוגן התרבותי. על המקום שמאפשר, במשיכת ספר מהמדף, לצלול למקום אחר, למציאות אחרת . על המקום שעוזר לספק צרכים נפשיים שלפעמים חסרים לנו, הקוראים.
כשהייתי ילדה, אחד העוגנים המשמעותיים שלי היה הספרייה. הספרייה המרכזית בהרצליה. רק לראות את הפנים המחייכות של הספרנית ולשמוע אותה אומרת לי " יש לי ספר בשבילך. אני בטוחה שתאהבי", גרם לי לרצות לחבק אותה. תמיד יצאתי,הילדה המאושרת בעולם, עם שלושה ספרים לפחות, נוגעת בשמים ומרחפת הביתה .

כפי שאתם יודעים,האהבה לספרים לא פחתה ( גם בספרים שכתבתי מככבות ילדות קוראות ספרים). כשעברתי דירות,בתים, משברים ושמחות, ספרים וספריות הן עדיין אחד מהעוגנים. כבר שנים אני מנוייה בספריה בכרכור. מבחינתי להגיע לספריה זה בילוי והנאה. אפרת הספרנית מאירת עיניים . תמיד יש לה ספר טוב להמליץ לי עליו ולשמח את ליבי . תמיד יש שיחות על ספרים איתה ועם הספרנים האחרים.
והנה מגיעה המכה.
שר אוצר שמחליט לעשות קיצוץ משמעותי בתקציב הספריות. למה? אין לי מושג.
מה המשמעות של זה?
אם אתם משאילים ספרים בספריות ולוקחים את הילדים / נכדים לשעת סיפור ומפגשים עם סופרים, תארו לכם מה יקרה אחרי הקיצוץ.
יש אפשרות להציל את המצב. היום זה היום האחרון. התוכלו לעשות זאת?

הנה כמה המלצות לכתיבת הערת הציבור שתציל את הספריות