לא בכל מחיר: ממליצה בחום גדול להכניס את הספר לרשימת קריאת החובה בכיתות ד'-ז' .
מאת: רחל אמיתי
טלפון, מחשב, חלום שכל הילדים סביבך כבר הגשימו.
עד כמה זה מסוכן כשהחלום הזה הופך לאובססיה?
אורה קרופיק כתבה על הכאב הגדול הזה.
רק אוהבי ספר יבינו את מה שהרגשתי כשקיבלתי לידיי את ספרה החדש של אורה קרופיק. 💥
כבר מהרגע הראשון ידעתי שהקריאה תהיה סוחפת ומהנה, - כי אין ספר של אורה שהוא פחות ממושלם. ואכן צדקתי.
כבר למעלה משלוש שנים שפרשתי לפנסיה מתפקידי כספרנית בחטיבת
ביניים,
ואני עדיין נהנית לקרוא ספרי ילדים ונוער, במיוחד של סופרים ישראלים.
ספריה של אורה מבוססים על חיי ילדים ונוער. היא מנהלת קבוצות וואטסאפ
רבות עם בני נוער, מקשיבה להם, שומעת מה מציק להם ומה מקיף
את עולמם בימים אלו - ומכאן, אני מניחה, היא גם שואבת השראה.
הספר האחרון עוסק בנושאים רבים וחשובים מאוד: עלייה ומשפחה, מלחמה, מצוקה כלכלית, חברות רעילה וחברות טובה, צוות החינוך בבית הספר, כוחה של שכנות טובה, ושותפות גורל. הספר כתוב מעיניו של דויד.
דויד הוא ילד הורי בעל כורחו - הוא הגיע לישראל עם אמו,
בעוד אביו נשאר ברוסיה בשל המלחמה עם אוקראינה.
בארץ הם חווים קושי כלכלי גדול: האם עובדת שעות רבות ולא
מצליחה לעמוד בתשלומים, ודויד, כמו כל נער בגילו, רוצה טלפון נייד
ומחשב משלו - אבל אלה בהחלט לא בסדר העדיפויות בבית.
לפני כן צריך לשלם חשמל ומים וארנונה ולקנות אוכל.
בהפסקות הוא משתמש בטלפון של חבריו כדי לשחק באפליקציות שונות, וחווה הצקות וקנטורים בשל מצבו, אך נראה שהוא יודע להכיל אותם עד השלב שבו נמאס לו.
ואז, ברגע של חולשה ובהחלטה פזיזה הוא מקבל "עבודה" עם הכנסה גדולה מאוד.
אהבתי מאוד את מיה, החברה לספסל הלימודים, וכמובן שגם חמלתי על אלכס, שבא ממשפחה ש"אמא של דויד" מכנה "קרימינלים".
אורה כותבת על אירועים שמתרחשים בחיים בכל יום ובכל מקום - ואני יודעת זאת, כי נתקלתי במקרים דומים רבים במהלך השנים שעבדתי בבית הספר. לכן הרגשתי כאב גדול, כי זה לא רק סיפור זה חיים של ילד.
אהבתי במיוחד את האופן שבו הציגה את הצוות החינוכי בבית הספר, את המורים ש"ראו" את מצוקתו של דויד והשכילו לחנך ולעזור לו.
ואני, כמו תמיד, התרגשתי ובכיתי בהרבה מאוד רגעים, במיוחד בסוף הסיפור.
ממליצה בחום גדול להכניס את הספר לרשימת קריאת החובה בכיתות ד'-ז' .
