אורה קרופיק: חברה באגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

עד שהספר החמישי יצא לאור, הגדרתי את עצמי ככותבת ספרים.
גם כשהספר השלישי "חברות עם שחר" הוגדר כרב מכר, השתמשתי בשורש כ.ת.ב. כתבתי,כותבת.
כך הצגתי את עצמי בדוכני שבוע הספר.
ברי פריגת ,אחד מהסופרים והאנשים הקרובים לליבי תיקן אותי לא אחת. לפעמים הוא גם הציג אותי לפני הילדים. " זאת הסופרת" ואני רציתי להיעלם ממבוכה.
מאז חלפו בנהר ספרים רבים שיצאו לאור והסכמתי להגדיר עצמי כסופרת, מאז גם הרהרתי באפשרות להימנות בין חברי אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל.
הרהור שעלה על הפרק וירד באותה מהירות .
לא הרגשתי עדיין ראויה. קשה לי להסביר למה. אולי בגלל שסופר,בתדמית שלי, נראה מישהו המדבר בשפה תנכית, מהנהן תוך כדי עישון פייפ ויושב על כורסא מרופדת מעור כשכוסית וויסקי בידו השנייה. אתם מבינים? לחלוטין לא עונה על הקריטריונים.
השנה שברתי את התדמית, הצעתי את עצמי והתקבלתי, בטקס מרשים, כחברה באגודה כשאני לבושה בג'ינס, לא מעשנת,שותה מים ולפעמים לימונדה.
מה זה נותן? לא כסף ולא כוח. אולי הכרה. סוג של הכרה .