ביקור קצר בפרנקפורט
פורסם ב- פייסבוק
בתאריך: 31/07/2021 [קישור מקור]
מאת: אורה קרופיק
25 ביולי 2021
כשהלב מתכווץ מגעגוע ולא מרפה גם אחרי שליחת הודעות ושיחות טלפון ארוכות. כשהאנרגיות יורדות , עושה מעשה ונוסעת לבני ירדן, להרחיב את הלב.מחדש
1 באוגוסט 2021
טיסת לילה מפרנקפורט לארץ.מטוס אל על עמוס בעם ישראל על כל גווניו.
מנסה לעכל את הפרידה מירדן ונדיה .
מפרקת את החוויות המשותפות איתם. מחייכת לזיכרון סלסילת סוכריות הגומי שקיבלתי עם הנחיתה , השיחות הארוכות,הטיולים ,הקניות ובמיוחד האושר עם השהייה איתם. עם הביחד.
שיחה מתפתחת בינינו.
היא רוצה להיות סופרת נוער.
מספרת לה שאני כזו.
היא מכירה את הספרים.
על לא כמו כולם היא הכינה רשימה.
היא מקריאה לי.
חלק מהספרים נמצאים בביתה.
היא מספרת על הסיפור שרוצה לכתוב.
מחלקת לה טיפים. נעשה מאוחר. היא נרדמת .
אני לא. הזכרונות מציפים אותי.
תחושת המלאות נעימה.
אחת וחצי בלילה, יורדים מהמטוס.
המוח חלול.
בצורת מיטה.
מישהי עוצרת אותי.
האמא של הילדה.
מוסרת לי דף ומבקשת שאכתוב לבת הקדשה,אותה תדביק על אחד מדפי הספרים.
המוח משמיע פיפס פיפס פיפס ,האותיות מרחפות באוויר.
גם אם הייתה לי חכה,לא הייתי מצליחה לדוג את האותיות הנכונות.
כתבתי. עד עכשיו לא זוכרת מה.
