הסיפור של פוקסי
פורסם ב- facebook
בתאריך: 12/07/2022 [קישור מקור]
מאת: אורה קרופיק
הוא אולי היה סתם חתול רחוב שכזה.
בצבעים אפור לבן.
וישנם רבים כמוהו.
אבל הוא היה דעתן שלא אהב את המילה לא ועשה דווקא.
לא לעלות על השיש במטבח?
לא להשתרע על הבגדים בארון?
לא לאכול את האוכל של אנג'י, הכלבה?
הצחקתם אותי.
הוא אהב לדבר.
לדבר עם פרפרים, פרחים
וחתולים זרים
לדבר איתנו
ועם אנג'י.
הוא היה אומר "ממממ יא"
והיא "ררררררר".
דקות ארוכות ניהלו שיחה שכזאת.
הוא אהב את הג'ינג'ית שהצטרפה אליו ובמיוחד לשכב לצידה על המזרון.
הוא אהב לשבת על הכסא, לידי ,ולעקוב אחרי הכתיבה שלי.
חיכה שאקום כדי להקליד במקומי, בדרך הפשוטה של להלך על המקשים.
הוא אהב ליטופים, להשתרע על הרגליים, הבטן ולדרוש פינוק מכולם.
הוא אהב את כולם.
קשה לקלוט שהוא איננו, ככה פתאום.
הוא אולי היה סתם חתול רחוב שכזה, בצבעים אפור לבן.
אבל הוא היה מיוחד ושלנו.
וקראנו לו פוקסי.

בין התגובות...
Irit Feher Blochאז זכה לחיים ארוכים ובטח ימצא עצמו מוזכר באחד הפרקים הבאים…
תהא מנוחתו עדן
אסתי סוויל
תנחומים
בעלי חיים הם בני משפחה וחברים טובים וזה קשה ועצוב שגם מהם נפרדים
Ira Piterman
כל כל חבל...
אורה,כתבת כל כך מרגש ויפה.
אני בטוחה שהיה לו בית חם ואוהב
ראובן רפ
ומי יותר ממך יודע לכתוב ולתאר את זה כל כך יפה.