תראי אותך/אורה קרופיק - ביקורת

כשמדברים על חרם, כשמדברים על תחושת הכוח והעליונות בהצקה תמידית מול העלבון וחוסר האונים , אני חושבת על יעל מ"תראי אותך" ,על נטע שהיא "לא כמו כולם" ואני חושבת על...
מי יתן שלכל ילד שמציקים לו, יש מישהו אחד לפחות המהווה עוגן עבורו ושומר על נפשו.

ספר מרגש, שלא ניתן להניח מהיד... הסופרת, אורה קרופיק, נכנסת לעורם של ילדים, על סף היותם בני נוער, מתארת את עולמם ואת שפתם העכשווית ויוצרת סיפור בלתי נשכח, שבו חבורת הילדים לומדת כי הכוח שלהם כחבורה יכול לחולל שינויים חיובים ומרפאים. הספר ריגש אותי מאוד. מדהים איך קרופיק קושרת את כל החוטים לקראת הסוף...

נפלא לקרוא ספר שמציג תמונה מורכבת בה לחבורת הילדים, שבתוכה פעלה והובילה גיבורת הספר, היה כוח - גם לטוב וגם לרע, הצד השלילי של המטבע הוא נידוי, חרם, אטימות לילדה השונה, הלא מקובלת ומהצד השני, ברגע שאחדים מהם גילו אמפתיה כלפי הילדה, הם סחפו וגייסו את כל החבורה לתמיכה בילדה, למעשה מופלא של נתינה.

אורה קרופיק, היא תושבת פרדס חנה כרכור וקוראת בספרייה שלנו, היא מרגשת אותי הן בתור אדם והן בתור סופרת.