מפגשי ספרות בהרצליה
פורסם ב- פייסבוק
בתאריך: 11/01/2019 [קישור מקור]
מאת: אורה קרופיק
בימים האחרונים סיימתי סבב מפגשי ספרות בבתי ספר בעיר ילדותי, הרצליה. פגשתי ילדים מרותקים, סקרנים ונבונים. פגשתי מחנכות חייכניות וספרניות נעימות ויוזמות. בית ספר ויצמן עורר אצלי רגשות מיוחדים. יהודית ,הספרנית שקיבלה אותי במאור פנים ,ערכה לי סיור במסדרון עטור תמונות מהעבר. חדר המורים שינה את מקומו, גם הספריה. את חדר כלכלת בית של המורה שושנה הקשוחה והצעקנית החליפה כיתת לימוד. ילדי כיתות ד' נכנסים לספריה המרווחת. את איריס, אחת המחנכות, מכירה מלימודים משותפים. שמחות להיפגש. מביטה בילדים ומחפשת את אורה. "כאן למדתי" אומרת להם בהתרגשות תוך שמראה להם תמונה כיתתית שהוספתי במיוחד למצגת. מצביעה על הילדה הצנומה, מרכיבת המשקפיים. "הייתי ילדה שקטה וביישנית" מגלה להם ," כזאת שלא שומעים ולא מרגישים. נחבאת בין הספרים". שואפת אוויר קטן של ניצחון מחייכת ואומרת "השתניתי. רואים?" רואה אצל ה"אורות" שזיהיתי חיוך קטן. אולי של תקווה. בתום המפגשים, יוצאת לחצר בית הספר.מגרש הספורט ובמת הטקסים באותו מיקום אך משודרגים היטב. ילדים משחקים בכדורי ספוג בסמוך לבמה. מנגינת סיום ההפסקה נשמעת . כמו בכל בית ספר בארץ, כמו בכל שנות דור, תמיד יהיו ילדים שימתחו את זמן ההפסקה עד הקצה ובדרך לכיתה יחשבו על תירוץ סביר לאיחור .בית ספר ויצמן. סגירת מעגל.