הפוסט שהובטח....

איך את מבטיחה לכתוב פוסט בהמשך ואת עדיין לא כותבת?
שאלה אותי נופר במבט מאשים.
משלא מצאתי מילים לענות,החליטה לכתוב במקומי תוך הבטחה שלא יהיה ספוילר.
הגעתי אליה בתוך המלחמה ,עם טרולי אדום ועם זאתי שאמרה משהו כמו, "תיקחי אותה. תיקחי אותה ממני. אין לי ראש בשבילה"
תקווה הסתכלה עליה ועליי:
"מה זאת אומרת לקחת? לערב? לסוף השבוע?"
"לתמיד" אמרה.
נשיקה חפוזה בקודקוד והיא נעלמה.

כך, אני, נופר ,מצאתי עצמי לא בפעם הראשונה, בדירה של תקווה, הדודה שלי. תקווה חיה לבד וטוב לה ופתאום היא צריכה לדאוג לי.

אני לומדת בכיתה ה' בבית ספר דתי בחיפה הבנות בכיתה מתעללות בי כי אני לא ממש דתיה והמחנכת מתעלמת.
זאת הסיבה שאני מבריזה מהלימודים, מגיעה אל הפארק הקרוב ולומדת לבד. באחת הפעמים פגשתי את אביב,בן השכנים.

בהתחלה הוא הכעיס אותי ,אחר כך הפחיד אחר כך...
מתישהוא תקווה גילתה את ההברזות ואז התחיל סיפור שלם .כדאי לכם לקרוא אותו ?

תודות נשלחות , מכל הלב,ל