האביב הוא דו משמעי: האביב של נופר

רציתי לכתוב על שבוע הספר, שהיה עבורי יום ספר מיוחד, אבל, אתם יודעים, המצב הזה משבית שמחות ומפתח דאגות. והנה הגיע ביקורת על הספר האביב של נופר. והנה אני משתפת . ואם יצא לכם, אתם מוזמנים לקרוא.

ביקורות וסקירות של ספרים - ד"ר אילנה מאור
האביב של נופר, אורה קרופיק,
זהו ספר נוער, שבו הגיבורה הראשית היא נופר, בת 10 הכותבת את סיפורה בגוף ראשון. וזה מתחיל כך: "כל ילד צריך לפחות מבוגר אחד שיגדל אותו ויאמין בו. " (עמ' 7).
"הגעתי אליה בתוך המלחמה עם טרולי ועם זאתי שאמרה משהו כמו – תקחי אותה , "תקחי אותה ממני. אין לי ראש בשבילה." תקווה הסתכלה עליה ועלי..."מה זאת אומרת לקחת? לערב? לסוף שבוע?,"..."לתמיד" עונה לה זאתי.

תקווה היא הדודה של נופר. היא חיה לבד ומתפרנסת מעבודה במשק בית, בבית של עשירים. היא לא ממש רוצה לקחת את נופר, אבל הקרויה "זאתי" שהיא אימא של נופר, עוזבת ומשאירה את נופר עם תקווה. זו אינה הפעם הראשונה שנופר נעזבת על ידי אימה, אבל פעם ראשונה לתמיד.

למוחרת בבוקר תקווה מעירה את נופר, "את צריכה ללכת לבית ספר." " אני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן," עונה נופר (עמ' 10).תקווה מזכירה לנופר שהיא תמיד מתלוננת כשהיא אצלה, והיא חייבת ללכת לבית הספר. בלית ברירה נופר מתלבשת, חצאית כחולה ארוכה עד אצבע מהברכיים וחולצה תכלת שהשרוולים מכסים את המרפק. תקווה מכינה לה אוכל ומים שנופר תיקח איתה וגם כדור נגד הכאבים. כשנופר מגיעה לכיתה שלה היא זוכה לעלבונות, קוראים לה "מפגרת ומשוקצת", זורקים לה את כלי הכתיבה מהקלמר שלה, ומדוע קורה כל זה? כי המשפחה שלה פחות דתית ממשפחות האזור, וזהו בית ספר ממלכתי דתי, דבר שגורם גם למחנכת לצדד במתעמרים בה ולא בילדה שהיא קורבן קבוע, כלל ללא אשמתה.

היא יוצאת מן הכיתה והולכת לפארק, יושבת על ספסל מתחת לעץ ולומדת לבדה את חוברת החשבון, התקדמה עשרה עמודים, יותר מאשר הכיתה שלה. אחר כך הוציאה את ספר התנ"ך והחלה לקרוא בספר שמואל א' שזהו החומר של הכיתה. היא חוזרת לביתה של תקווה, שאיננה בבית, היא חוזרת תמיד בארבע וחצי. נופר מנקה את כל הבית ומפתיעה את תקווה.

בימים הבאים היא ממשיכה את הלימוד העצמי בפארק ומצליחה לא להיתפס על ידי תקווה. באופן מפתיע ניגש אליה ילד, שמו "אביב". הוא נחמד מאוד אליה, אבל לה אין אמון בו, עד שהיא מגלה שהם בעצם שכנים. הם מתחילים להתיידד, אביב מבין שנופר מבריזה מבית הספר, ואילו הוא מטפל יום בשבוע באימו שנפצעה בתאונת דרכים. גם היא מתייחסת יפה לנופר, ונופר מתחילה להרגיש טוב יותר, פתאום יש אנשים שאוהבים אותה, ואף מסכימה ללמוד לנסוע על אופניים בהדרכתו של אביב. מצליחה לתת בו אמון. הם מבלים הרבה יחד והוא גם מכיר לה את חבריו וחברותיו מבית ספרו החילוני, ונופר מתקבלת גם אצלם בשמחה ובהתעניינות. ויום אחד מגיעה לתקווה לילך, קצינת ביקור סדיר, היא יודעת שהאם אינה מתפקדת ונופר חייבת לבוא לבית הספר. וזה הרגע שבו נופר מספרת על ייסוריה בבית הספר , על ההצקות ועל חוסר מוחלט של תמיכה מצד המחנכת. לילך לא בקלות משתכנעת מהסיפור של נופר, ואז תקווה מתרגזת ואומרת "את חושבת שנופר מטומטמת? ...רק שתדעי לך שנופר מאוד חכמה, היא מעולה בחשבון ואפילו עוזרת לי עם חישובים."

אחרי דיונים ארוכים והרבה בכי של נופר, לילך מציעה לה לעבור אבחונים שמהם יידעו כיצד לעזור לה. נופר אינה מתנגדת לאיבחונים ועוברת אותם ברמה גבוהה מן הממוצע. ועכשיו עליה להחליט החלטה קשה מאוד. עליה להחליט אם ללכת לגור אצל משפחת אומנה או ללכת לגור בפנימייה וללמוד שם. מה תבחר נופר? מה יותר מפחיד אותה ?איך היא תעבור את השלבים הבאים? האם תמצא שמחה בחייה? כדי לדעת את זה יש לסיים את הספר.

לסיכום: ספר נפלא לנוער המכיל בחובו צדדים רבים כל כך של בעיות הפוגשות לעתים את הנערות והנערים המוצלחים ביותר, שלעתים חשים חריגים בחברה בה הם נמצאים, וכמו כן הסיפור הזה מראה את רמת האכזריות שקיימת לעתים אצל ילדים, הפוגעים קשות בילדים טובים, שלעתים נשארים עם טראומה ותסביכים שנים רבות אחרי העלבונות והחרמות שעברו בילדותם. גם אהבתי את שם הספר, כי האביב הוא דו משמעי בסיפור.